מה הפסיכולוגיה ושינוי מהחורי מדינות

 לא גמור

ייתכן שהציבור בה פיתח מודעות עמוקה יותר למה שמתרחש סביבו.

בתוך מדינה אחת יכולים להתקיים אינסוף מגזרים, דתות, תפיסות וזהויות שונות. ובכל זאת, מתחת לכל ההבדלים האלה, משהו מתרחש בדיוק כפי שבני אדם נעים באופן אוניברסלי.

אולי לא נכון לומר שכולם חווים את החיים באותה צורה, אבל אפשר לומר שזה הדבר שהכי קרוב למה שמתרחש סביבנו: בני אדם, למרות כל ההבדלים ביניהם, פוגשים שוב ושוב את אותם יסודות של החוויה האנושית.

מה אם נגיד שהכול סובב סביב ניסיון רגשי?

סביב קשיים, אובדן של אדם קרוב, התמודדות עם השגרה, התפתחות, שינוי, ואפילו התעלות אל תוך הלא־נודע.

רוב הציבור נע ביניהם כחלק מאותה חוויה אנושית — אולי לא כאחד בדעותיו, באמונתו או בזהותו, אלא מסיבה אחת פשוטה:

כל אחד מאיתנו, מול האדם שעומד מולו, חי את אותו רגע.

ברגע הזה אנחנו שונים זה מזה כמעט בכל דבר — אבל אנחנו עדיין בני אדם שחווים, מרגישים, מאבדים, לומדים, משתנים ומנסים להבין את משמעות הקיום שלנו.

ואולי דווקא שם נמצא החיבור שלא תלוי בגבולות, בדת, במגזר או בזהות: לא במה שאנחנו חושבים זה על זה, אלא במה שכולנו חווים מעצם היותנו. בני אדם.-

רוב המדינות נעות מתוך אינטרסים ללא גבולות, כי כן זה שומר על הכיסא שעליו הן יושבות. הציבור לא תמיד מודע למה שקורה מאחורי הקלעים, או למה שעובר בתוך המחשבות של המוביל, כמו הדר כבסים ללא גבול כמו הדרך שבה הדברים הולכים ללא ביקורת או חקירה חיצונית או פנימית, כך וכך, אבל יש מדינה אחת שעברה כל כך הרבה שינויים וכאבים אין־ סופיים.

זה לא בהכרח אומר שהמוביל צודק או מודע יותר מהציבור, אבל הציבור הזה מודע יותר למה שמתרחש סביבו.

יש אינסוף סוגים של מגזרים ודתות במדינה, ומשום מה שהכול נע כפי שבני אדם, באופן אוניברסלי, נעים. זה לא הכי מדויק, אבל זה הכי קרוב למתרחש סביבנו

מה אם נגיד שהכול סובב סביב ניסיון רגשי וקשיים קשים, בין אם זה אובדן של אדם קרוב, השגרה, או התפתחות והתעלות אל הלא־ נודע?

רוב הציבור נע ביניהם כאחד, מסיבה אחת: מסיבה שכל אחד מולנו חי את אותו הרגע.

1. נקודת הפתיחה — הכוח והאינטרס התחלת מהרעיון שמדינות ומנהיגים יכולים לפעול מתוך אינטרסים שחורגים מגבולות, ובחלק מהמקרים האינטרס הוא גם לשמר את המקום והכוח שממנו הם פועלים.

מכאן עלתה השאלה החשובה יותר: האם מי שנמצא בראש באמת מודע יותר מאלה שנמצאים מתחתיו?

והמסקנה בניסוח שעבדנו אליו הייתה: העובדה שאדם נמצא בעמדת הנהגה לא אומרת בהכרח שהוא צודק יותר או מודע יותר מהציבור.

2. הציבור מול מה שקורה מאחורי הקלעים   הייתה הבחנה בין שני דברים:

●מה שהמנהיג יודע ורואה מתוך המקום שבו הוא נמצא.

רוב המנהיגים לא תמיד מרגישים את הציבור ונעים לפי האינטרסים והאמונות שמניעם אותם, אנו רוב הזמם נעים כביפי שהסביבה או המידע שנע דרכנו בין הם זה צריכה למידה או תקשורת לא רצויה ולעיתים זה מניעה כגון התענגות ביטוי ומחשבה.  

●ומה שהציבור חווה ורואה מתוך החיים

 עצמם. כלומר, מודעות אינה בהכרח תוצאה של כוח או מעמד.

ואז נכנסה המדינה שעליה דיברת — מדינה שעברה שינויים וכאבים רבים. לא כדי לומר שהכאב הופך את הציבור לצודק יותר, אלא שאולי ניסיון כזה יוצר מודעות אחרת למה שמתרחש סביבו.

3. למרות כל ההבדלים — יש שכבה משותפתאחר כך עברנו למשהו הרבה יותר רחב:

יש אינסוף מגזרים, דתות, תרבויות ותפיסות שונות — אבל מתחת לכל זה יש תנועה אנושית בסיסית שמשותפת לבני אדם.

ופה עשינו שינוי חשוב: לא לומר שכולם חושבים אותו דבר.

אלא לומר שהם חווים דברים דומים.

4. המכנה המשותף הוא לא אידאולוגיה — אלא חווי הזו

 הייתה אחת הנקודות המרכזיות שהוצאנו מהטקסט:

המכנה המשותף בין בני אדם אינו בהכרח דת, מגזר, מדינה או דעה — אלא החוויה האנושית האחשית.

ואז הכנסת את הדוגמאות: אובדן של אדם קרוב, קשיים, כאב, התפתחות, התעלות, והמפגש עם הלא־נודע.

כל אדם חווה אותם בצורה אחרת, אבל עצם ההתמודדות היא חלק מהחוויה האנושית המשותפת.

5. ואז הגיע החיבור הכי עמוק הגענו לרעיון: אולי הציבור אינו נע כאחד משום שהוא חושב כאחד — אלא משום שכל אחד מבני האדם חי את הרגע שלו, ולפי החיוות שנעה דרכו ללא יכולת לשנות דרך חדשה של התפתחות וביקורת עצמאית.

וזה הבדל מאוד משמעותי.לא "כולנו אותו דבר". אלא: כולנו שונים, אבל כולנו חווים את עצם היותנו בני אדם בתוך רגע.

6. ומשם התחבר הרצף שלך וזה התחבר למה שכבר בנית:

זמן ← תודעה ← משמעות → עשייה → יצירה

החיבור שעשינו היה בערך:

 זמן — כולנו נמצאים בתוך רגע.

↓תודעה — אנחנו חווים את מה שקורה לנו וסביבנו.

↓משמעות — אנחנו מנסים להבין מה החוויה הזאת אומרת.

↓עשייה — המשמעות מתחילה להשפיע על הבחירות שלנו.

יצירה — מה שאנחנו עושים הופך למשהו שאנחנו מביאים לעולם. והרעיון שהתחיל אצלך משאלה על מדינות, מנהיגים וציבור, הפך בהדרגה לשאלה הרבה יותר עמוקה:

מה באמת מחבר בני אדם — המחשבות שהם חולקים, או הרגע האנושי שכל אחד מהם חווה בפני עצמו?

לא גמור